כמה אתם מוכנים לתקופת חיפוש עבודה?

הם נכנסים לרכב, הוא והיא, היא לוקחת אותו לעבודה או שהוא לוקח אותה לעבודה. זו תמונה שכביכול נראת לנו רגילה ומוכרת – "מה הסיפור?". 

אז זהו, שיש סיפור. הם מקפיצים זה את זה מפני שיש להם רק רכב אחד והוא הרכב השני שלהם. וזה מפני שהרכב הראשון היה מהעבודה שלו או שלה וזה נגמר. 

הסיבה לכך היא שהוא או היא סיימו את העבודה במפתיע, ככל הנראה פיטורים. הם עוד לא התארגנו לתקופה החדשה, הם עוד לא בחנו את החלופות. מוקדם מדי לקנות רכב חדש. אולי יתחילו לעבוד עוד תקופה קצרה? אולי? 

הרגעים האלו קורים, לצערי, להרבה משפחות. פתאום נופלת מכה לא מתוכננת. ההתעוררות בבוקר משתנה. מי לוקח את מי לעבודה? זמן ההתארגנות וסידורים. מלא סידורים.

וזה לא נגמר בזה. ההוצאות באירוע כזה הן ענקיות. הזמן בבית, הנסיעות, ההוצאות מהשיעמום ומפגישות עם אנשים… נוסיף לזה את הלחץ הנפשי שמגיע עם חיפוש העבודה והקשר הזוגי שמגיע למקומות לא ממש טובים מכל כך הרבה סיבות. 

וזה אפילו מחריף כשעובר הזמן ודברים לא משתנים והאופטימיות לא כמו שהייתה בהתחלת התקופה. העבודה המיוחלת לא מגיעה וסיר הלחץ מבעבע. 

ואז אנחנו נזכרים שאם היינו קצת יותר מתוכננים כל זה היה נראה אחרת. אם היינו חוסכים ליום הסגריר הזה היינו הרבה יותר רגועים כלכלית ולא צוללים לתוך תסכול ויאוש במהירות שבה זה קרה לנו. אם היינו חושבים קדימה ולא חיים רק את היום, כאן ועכשיו. 

זה הרגע שרק בודדים מאיתנו מבינים שהתבססות על עבודה בלבד כמקור הכנסה למשפחה כבר כנראה לא מספיק. שאנחנו חייבים לחשוב אחרת כדי לבנות ערוצים אחרים שיתמכו בנו בדיוק ברגעים האלו שאנחנו ללא הכנסה מעבודה או חלילה במשבר חיים כזה או אחר. ערוצים שיתנו לנו את הרגשת הביטחון שאין לה תחליף. את הפתרונות שביום הסגריר הבא יצילו אותנו מנפילה לתהום. מפני שזו תהום! ורק מי שכבר היה שם יכול לספר לכם כמה התהום עמוקה.

זו תמונה שאנחנו בדרך כלל לא עסוקים בפרשנות שלה. אנחנו עומדים בפקקים כמעט כל יום ומסביבנו המון מכוניות. מי הם האנשים שיושבים בתוך המכוניות האלו? 
בחלק לא קטן מהמכוניות האלו יושבים – אנחנו. 

ואם אנחנו יודעים שיום הסגריר הזה יכול להגיע גם אלינו, כמה אנחנו מוכנים אליו?

השארת תגובה