עסק ביש?

מזמן לא כתבתי. הייתי עסוקה בהקמת העסק שלנו – מקום לשבט. כן, זה שלקחתי על עצמי להקים ובאוקטובר האחרון נפתח והחל לעבוד. הרבה מחשבות קדמו לפתיחתו, הרבה שאלות ולבטים. אף אחד מהם לא הכין אותי לבאות. רציתי אותו ודמיינתי אותו קורה. חשבתי איזה כיף יהיה כשאנשים יגיעו וישבו בספסלים וינוחו. ישתו קפה או גלידה ויהנו מדשא ירוק ושקט. חשבתי איך ילדים ישחקו בחוץ ויאפשרו להורים שלהם לפטפט עם אחרים. חשבתי על משהו קהילתי ושבטי שנוצר סביב המקום.

אז חשבתי. והמציאות הראתה לי גם אחרת. מצד אחד המציאות הראתה ומראה לי שזה אכן קורה, כל יום יותר ויותר. אנשים מגיעים, ילדים משחקים, פגישות מתקיימות ויותר ויותר אנשים מכירים את המקום. יותר ויותר מחמאות על כמה המקום יפה ונקי ואיזה דברים מיוחדים יש בו. יותר אנשים משתפים ברשתות החברתיות והבשורה על המקום מהדהדת עוד ועוד אבל… אבל מה קורה איתי? מה עובר עליי?

אני מרימה את ראשי תוך כדי כתיבה. על הקיר יש מדבקה שהדבקתי לפני מספר שנים, אז כשיצאתי לגשש את דרכי העצמאית. אז כשהתחלתי בחיפושים וניסיתי הרבה דברים. על המדבקה כתוב כך "הזמן הכי טוב להגשים את החלום שלך הוא עכשיו" ולצידו מדבקה גדולה של כדור פורח. חושבת לעצמי מהו החלום שלי? ואם עבורי יש בכלל דבר כזה חלום אחד? או שאצלי החלום הגדול מורכב מחלומות קטנטנים? 

חוזרת למה עובר עליי מאז פתיחת העסק, במילה אחת, טירוף. רכבת הרים שלא נגמרת, עייפות אחת גדולה והרגשה של טייס אוטומט ושאי אפשר לעצור לרגע את הדבר הזה. כי הכל כבר כל כך מחויב ללקוחות, לעובדים, לספקים, למה יגידו, למה אומרים ועוד ועוד. עייפות של כשמונה חודשים של יום יום בלי דקה של נשימה ואם כבר לוקחת דקה אז עם הרבה יסורי מצפון, עוצמת עין אחת והאחרת בכוננות מתמדת. כמו תינוק העסק הזה, אי אפשר להשאיר אותו רגע לבד. 

והמשימות? אוי לא המשימות. ואני תמיד הייתי אישה של משימות ורשימות. אוהבת כל כך למרקר כל שורה שבוצעה ומיד לעבור למשימה הבאה אבל כאן זה אחרת. המשימות של הבית מתערבבים עם של העסק ואלו של העסק משתלטות על הכל. השורות מתארכות ונעשות מורכבות, מתישות ומכבידות. הייתי רוצה שכל הרשימה תסתיים אתמול ושהכל יהיה אחרי. 

וכמו שאתמול אמרתי לאחת העובדות המצוינות שלי: "יש לנו מקום יפיפה, מלאים של דברים טובים ואותך לתת שירות נהדר. חסרים לנו עוד לקוחות". כפול מאלו שיש לנו היום. פי שתיים. זה הרבה לבקש? ואני יודעת… לעסק יש זמן ומה זה בכלל 8 חודשים במונחים של עסק? והכל כבר אמרו לי והכל בטח נכון, או לפחות הרוב אבל אני עייפה. וזה לא רק הלקוחות שחסרים לנו. גם העובדות כנראה יסיימו באוקטובר והן כל כך טובות!!! זה ממש יהיה מאתגר להחליף אותן וגם כל שיטות העבודה והזמנת המלאים ונהלי הניקיון… הכל עוד צריך דיוק ושיפור וייעול. 

ומה אני אומרת? שהתוצאה מדהימה. הקמנו מקום לתפארת. השאלה היא אם אצליח לנשום עמוק ולצפות בפריחתו? תעזרו לי? 🙂

השארת תגובה