רעשי רקע – לא תמיד זה פשוט

לי זה תמיד קצת מוזר. אולי זה החלק הקיבוצניקי שבי שלפעמים עושה קצת יותר מידי חשבון למה יגידו. בכל אופן כשאנחנו מחליטים לעשות אירוע בכברי זה תמיד תמיד דורש ממני יותר. המוצר אותו מוצר, השירות אותו שירות אבל משהו בהתארגנות לקראת ותוך כדי משאיר אותי בסוג מתח אחר כזה שלא תמיד עובר לי טוב בגרון. ככה זה. אולי בזכות זה שזה הבית שלי, המקום החשוב לי ביותר והאהוב עליי. המקום שבו גדלתי כנערה, הכרתי את דקל, התחתנו והקמנו משפחה. המקום בו התפתחתי אישית ומקצועית. המקום בו לכל העשייה הקהילתית שלי יש משמעות מיוחדת, זו לא עוד פינה חמה בלב, זה ממש כמה חדרים טובים 😊.

ואחרי שכל זה נאמר גם באותו בוקר שישי היה בי המתח הזה וכמו שאמרתי התארגנו כרגיל. הכנו, ניקינו, העמסנו וסידרנו יפה כמו שאנחנו אוהבים. היום היה אחד החמים בספטמבר, קצת לפני ראש השנה, וכולנו ממש נטפנו זיעה ולחות בלתי אפשרית. בקיצור, תנאים לא משהו אבל כמו שאנחנו עושים בכל אירוע זה לעשות ולתת את הבסט שלנו. הפעם זה היה אירוע שהזמינו אותנו לעשות והסכמנו בשמחה למרות שידענו שעקב החום והקורונה יש סיכוי גדול שכל ההתארגנות הזו לא בטוח תחזיר את עצמה או שבמקרה הטוב תשאיר אותנו עם מעט רווח. בכנות, ידענו שכלכלית זה ממש לא מובטח להיות אירוע שכדאי לעשות. ובכל זאת, זה הבית שלנו וביקשו אז זרמנו באהבה. לא הכל זה כסף בחיים, בזה אני כבר בטוחה.

האירוע החל והגשנו גלידה לתפארת. הקהל הגיע טיפין טיפין והיה בוקר ממש נחמד למרות החום הגדול. נהנתי להסתכל מסביב וראיתי את אנשים שמגיעים נהנים להסתובב בין הדוכנים. באחד הרגעים החלפתי את דקל בקופה ונתתי שירות לאנשים שרצו לשלם ואז הגיע תורה של אחת הנשים, שבאופן אישי מעולם לא יצא לי להחליף איתה מילה, והיא מבקשת להזמין כדור גלידה באופן הבא: "כדור גלידה אחד, מה הנזק?" ואני, ברגע אחד נעלבתי ממש.

"מה הנזק?" היא אומרת. נזק? אנחנו פה עובדים קשה מהבוקר, מזיעים כאילו אין מחר, יודעים עמוק בלב שאת האירוע הזה כנראה לא נכסה והיא, שנעמדה לשלם מרצונה הטוב, היא שעומדת להנות מגלידה משובחת שאנחנו נסענו והבאנו וסידרנו וטרחנו מרגישה שהיא עומד לשלם על משהו שהוא נזק לכיס שלה. נעלבתי ממש והתגובה הראשונית והיחידה שיצאה לי מהפה באותו רגע קטן הייתה "למה נזק? ברכה". והיא בחזרה עונה לי "את צודקת, מאמצת".

אני יודעת, שהפגיעות הזו שלי ואני יודעת שמה שהיא אמרה זה שלה. ובכל זאת, זה היה לי קצת כמו בוקס בבטן. יש לא מעט רגעים כאלו בניהול עסק שאני חווה אותם בשנים האחרונות. זה תמיד מורכב כשזה מגיע לאנשים ולתת שירות לאנשים. הרבה אנחנו נדרשים לחייך ולבלוע ולהמשיך הלאה, אין דרך אחרת. ובאמת שאין לה מושג קלוש לגבי מה עשינו עד כה כדי להגיע לרגע הזה שבו היא תוכל להנות מכדור גלידה אחד שעולה 12 ₪.

זה קצת כמו שהולכים לאיש מקצוע ומתלוננים על תשלום של 300 שח לשעה ואומרים "הוא לא עשה כלום, רק חתם לי על משהו וגנב ממני 300 ₪". אז זהו שזה לא ככה, אותו אדם עובד קשה במשך שנים!! כדי להגיע לרגע הזה שבו הוא יכול לגבות 300 ₪ על השירות שלו בלב שלם שהוא יודע שהוא נותן את התמורה המלאה. כך גם כדור הגלידה ב-12 ₪. ובכלל זה ידוע שהרווחיות בענף המזון גם ככה נמוכה במיוחד.

אנחנו מתרוצצים כבר 9 חודשים ונותנים את כל כולנו כדי שהעסק הזה יצליח. אנחנו עושים את זה באהבה בנוסף לעבודת הבוקר הרגילה שלנו, ניהול הבית והמשפחה בגלל שהחלטנו שאנחנו הולכים על זה עד שנחליט אחרת. ואני יודעת שאמירה אחת איננה מעידה על השאר ואיננה חזות הכל אבל… מהצד של הלקוחות, למילים יש כוח בין אם נסכים לכך או לא ויש מילים שנזרקות לאוויר ודקה אחרי זה אנחנו מצטערים שאמרנו אותן אבל אז זה קצת מאוחר מידי בבקשה קחו את זה בחשבון בפעם הבאה שאתם חושבים לזרוק איזה מילה לבעל עסק. אתם לעולם לא חייבים לקנות ממנו דבר אבל יחס מכבד זה מאסט לדעתי. ומהצד של העסק, רעשי רקע בניהול עסק יש מכל הסוגים והיום שיתפתי באחד מהם. כנראה שאנחנו צריכים לבחור את מידת החסינות הנפשית שבה אנחנו נותנים להם לחדור אותנו ולא לאפשר להם להסיט אותנו יותר מידי מהמסלול.

כנראה שלא סתם עולה אצלי מפלס המתח כשאנחנו עושים אירוע בבית שאנחנו כל כך אוהבים. זה בטח בגלל שכשמישהו מהבית מעליב אותך זה כואב כפליים בדיוק כמו שמישהו מהבית מפרגן – זה מחמם את הלב באופן מיוחד ומשמעותי יותר.

וכל זה עוד לפני שכתבתי מילה אחת על כוחו של פרגון, ולמה יש כל כך מעט ממנו בזמננו?  

אוהבת אתגרים שכמותי, הנה נולד לו נושא לפוסט נוסף.

השארת תגובה