שינוי בשניים

הרבה אני מהרהרת בתהליכים הזוגיים שאנשים עוברים בתהליך יצירת הביטחון הכלכלי. ההחלטה לצאת לדרך המרתקת כוללת שניים וכל אחד מהם הוא אחר ובעל מחשבות ודעות שונות. כל אחד מגיע מבית אחר וקיבל חינוך אחר לכסף. כל אחד מביא אמונות, הרגלים והתנהגויות שונות וביחד, שזה ממש לא כמו לבד, נדרשים השניים מצד אחד למצוא את האמצע ומצד שני לאפשר זה לזו וזו לזה להביא את עצמו, יכולותיו וכישוריו לטובת התא המשפחתי.

התחתנתם, הקמתם בית ומשפחה לתפארת ולצד זה התבגרתם והתפתחתם גם אתם. חלפו השנים ואתם רוצים דברים נוספים / אחרים בחיים. כאלו שעד היום לא חשבתם עליהם כי… ככה. פשוט לא התאפשר לכם ולא עלה הצורך. את אותו הדבר עובר גם בן / בת הזוג. גם הם התפתחו וגם הם רוצים עוד דברים לעשות, לגלות וללמוד. ככה זה כשיש שניים ולומדים להתהלך בתוך זה. פעם אתם למעלה ופעם למטה וכל הזמן מחפשים את האיזון בין המקום שלכם בזוגיות והמקום של בן / בת הזוג.

וכשיש מטרה משותפת?

להחלטות הכלכליות יש מקום מיוחד בשיח המשפחתי. בליווי שאני עושה אני מוצאת שקיימת דינמיקה שונה בין הזוגות וכל אחת מהן איננה נוגדת או נכונה במהותה. אני תמיד אומרת, אם זה עובד לכם, לא לגעת! אבל אם זה לא עובד אז כדאי לבדוק אם כדאי לנסות לעשות שינוי. לצורך הדיון אנסה למפות את מערכות היחסים שאני זיהיתי.

הוא בעניין והיא ממש לא וההפך – מי אחראי על התחום הכלכלי אצלכם בבית? זה מאוד חשוב להבין. יש זוגות שפגשתי שבהם כל אחד מבני הזוג טען שהשני אחראי על כל מה שקשור בכסף בבית וכך יצא שאף אחד לא ממש לקח אחריות. יש זוגות שזה מאוד ברור שהתפקיד הזה שלו או שלה ויש אמון מלא וביטחון שהנושא מטופל באופן המיטבי. ויש זוגות שלמרות שאחד מבני הזוג אחראי באופן מלא אין אמון ואין ביטחון. יש לא מעט זוגות שאחד מבני הזוג טומן את ראשו בחול. אין לו קצה חוט לגבי כמה כסף יש למשפחה, מה רמת ההוצאות, מה הן ההכנסות? ולצערי אני פוגשת את זה הרבה מאוד אצל נשים. אחת הנשים אמרה לי פעם "בעלי אומר שאני יכולה להישאר בבית עוד כמה חודשים" מבלי בכלל לדעת כמה בעלה מרוויח. וזה לא שאצל הזוגות האלו הכל דבש אבל לפחות יש מישהו שעוסק בזה. מי אחראי אצלכם על התחום הכלכלי?

הכי טוב עבודת צוות. לכל אחד יש את המקום שלו וביחד דוחפים קדימה. הוא מביא את הרעיונות והיא מקדמת לביצוע או שהיא אחראית על משק הבית והוא היזם והמשקיע. עובדים בתאום מלא ובהדדיות. אחד מרים את השני כשקשה או כשעולה שאלה וכל אחד בתחום שלו מביא את עצמו לביטוי עצמי. הוא מול גורמי החוץ, בנקים וכו' והיא על הוצאות החינוך ופנאי או ההפך – יש גם כאלו. בכל אופן, זה עובד להם טוב העבודת צוות הזו והם מתקדמים. לבודדים מהם יש תוכנית ארוכת טווח והם מכוונים אליה את כל עשייתם.

כשנייהם לא בעניין – כאן כואב לי הלב. יש לא מעט משפחות שהן פשוט לא בעניין. עובדים כמו עבדים, אם בכלל עובדים, ולא מרימים את הראש. כל הזמן רבים על כסף, מגלגלים הלוואות, לא רואים את האור בקצה המנהרה. כשאני שואלת אותם על עבודה נוספת במקום עוד הלוואה שהם לא יוצאים ממנה הם לא שם, אני מרגישה עליהם שאני כמו מדברת סינית. הם כל כך עמוק בתוך הלופ הזה שכלום לא עוזר.

איפה אתם נמצאים? רוצים שנחשוב ביחד מה עוד אפשר לעשות? דברו איתי.

השארת תגובה