ואני אומרת, יש דבר כזה! וזה קורה ברגע שאנחנו נמצאים בהתפתחות אישית קודם כל עם עצמנו. ברגע שאנחנו בוחרים לפרוש כנפיים, לפתוח את הראש ואת הלב קודם כל אל מי שאנחנו רוצים לגלות ולהיות. וזה נכון שזה לא קל, להיות בדרך הזו שלא ידועה דרכה או סופה, אבל בחרנו ואנחנו הולכים בה הכי בקצב שמתאים לנו.
השבוע היה לי ערב כזה. כבר זמן רב שאני עוקבת אחר משנתו של יובל אברמוביץ. הסיפור שלו מרתק ומחבר אותי במובנים רבים וכבר מספרו הראשון "הרשימה" ידעתי שיהיה לנו המשך משותף כלשהו. אז מעבר לרכישת כל ספריו דרך מימון המונים מוצלח שערך יותר מפעם אחת הזמנתי אותו להרצות בכברי במרץ 2015. אל ההרצאה הזו לא הצלחתי להגיע מסיבות אישיות וכואבות ויחד עם זאת, הרצון להקשיב להרצאתו נותר במקומו והמתין להזדמנות.
שמהר מאוד הגיעה והנה הצלחתי להזמין אותו להרצות בפני מרכז הצעירים מטה אשר ביוני 2016. התרגשתי מאוד מההרצאה – כל מילה שם הייתה בול בשבילי כאילו יובל מכיר אותי שנים, כאשר הוא בסה"כ כתב אותה מתוך ליבו שלו. השפעתן של המילים מאותה הרצאה מהדהדות בי כל הזמן ומשרישות בי את ההרגשה שבאמת הכל אפשרי.
אני לא זוכרת מה קדם למה והבנתי שיובל מקיים מפגשים שנקראים "ארוחת רשימות". הסרטון שבאתר שלו משך אותי וכל כך רציתי להבין איך זה עובד. בעודי מחכה וחושבת איך להגיע לארוחה כזו בתל אביב, הגיעה – כמו קסם – הזדמנות לארוחה שכזו בצפון. מה זה צפון? מושב שתולה – 25 דקות מהבית שלי. איפה? אצל הדר ודן כץ מ"עוד טיפה". זוג שופע אהבה ונתינה שכבר הכרתי מעט.
נרשמתי? ברור! ואז הארוחה בוטלה, ונדחתה ותואמה מחדש. בכל פעם כזו קצת התאכזבתי שההזדמנות מתעכבת, ידעתי שהיא תגיע וזה אכן קרה. השבוע השתתפתי ב"ארוחת רשימות" בשתולה אצל הדר ודן. איך הגעתי לשתולה? אין לי מושג. ממש חו"ל מבחינתי. נסיעה מקסימה אל תוך היער, מפותלת בעליות וירידות. שעת ערב ואני בדרכי. מספיקה לעלות איזה סטטוס בדרך והנה אני נכנסת כולי מתרגשת.
12 אנשים נפגשים לארוחה. 12 אנשים שלא מכירים נפגשים לארוחה (הכרתי בודדים וזה עזר להתחלה). היה ערב מרגש ומיוחד מאין כמוהו בו חוויתי קודם כל אנרגיה חיובית. אנשים הגיעו בטוב וזה הורגש חזק. אנשים יקרים אחד ואחת שבאו להתפתח ביחד עם הקבוצה, לתרום ולהיתרם בתוך מסע ההתפתחות האישית שבו הם נמצאים. כל אחד שם היה במקום אחר בחייו, העלה שאלות וקיבל כיוונים למחשבה לגבי עצמו ובכל זאת נוצרה התפתחות קבוצתית.
רבות כבר דובר על כוחה של הקבוצה ומי כמוני מבינה ויודעת כמה זה חשוב. אני רק יודעת שזה אפשרי במצב שבו האחד, הפרט בא פתוח ומאפשר לעצמו לתת ולקבל מיתר חברי הקבוצה. היה ערב מרגש, איכותי ומפרה. התפתחות קבוצתית התקיימה שם ללא כל ספק. ממליצה לכם להגיע לארוחה כזו – משהו טוב מאוד קורה שם.
המלצה לסיום – תהיו פתוחים ותבואו בטוב. כל השאר יקרה מעצמו. ולעולם, אל תפסיקו לחלום!
אני כאן לתמיכה וכתיבה.
השארת תגובה