שוחחתי השבוע עם הבת שלי על מבחן שעשתה וממש לא אהבה את התוצאה שהתקבלה. עודדתי אותה לבקש מהמורה שתעבור אתה עליו כדי שתלמד ולא תצבור פער בחומר. העידוד עבד ואכן ביתי הלכה למורה וקיבלה את ההדרכה. עד כאן הסיפור הזה. כמובן שהייתי גאה בה. עוד בטרם השאלה האם המטרה הושגה אני ישר ראיתי את מה שכן הושג. ביתי אזרה אומץ ונגשה למורה וזה כבר ראוי מבחינתי לפרגון.
כמה שזה לא פשוט לפעמים. להעז, לעשות, להתמודד, להחליט, לבחור. לעיתים אנחנו ניצבים בפני רגע של בחירה שאנחנו מתעכבים לעשות בגלל כל החששות והפחדים שמציפים. סיפור הפניה למורה הזכיר לי את הגם וגם ואת האו או. רבים הם הפעמים שאנחנו חושבים שלא ניתן לעשות גם וגם וחושבים שהרבה בחיים זה או או. את הולכת לשם או לשם? אתה לוקח את זה או את זה? את עושה את זה או את זה? וכך הלאה. וזה נכון. הרבה פעמים זה או או. אבל מה יקרה אם נחשוב גם וגם. שאפשר בהחלט ללכת לשם וגם לשם. שאפשר לקחת את זה וגם את זה. שאפשר לעשות את זה וגם את זה.
כאשר חושבים על זה גם וגמית אפשר לחפש דרכים לגם וגמית. אפשר להסתכל על הבחירות שלנו לא מהצד של על מה אני צריך לוותר אלא על איך אני יכול לעשות גם וגם. אולי להפריד בזמנים? אולי לשנות קצת ולהתאים? אולי בו זמנית? אולי בכלל ….. כאשר חושבים גם וגמית לא באים מעמדה של מה אני הולך להפסיד (או או) אלא איך אני יכול לעשות לא רק דבר אחד.
איך זה קשור למבחן של ביתי? כאשר ביתי נגשה למורה היא פנתה אליה כבדי לקבל הסבר על החומר הנלמד ובדרך קיבלה גם חיזוק לביטחון ולנחישות שלה. היא לא ויתרה לעצמה ופעלה בגם וגמית. אם הייתה בוחרת באו או לא הייתה ניגשת.
איך זה בעסקים ובעסקים קטנים בפרט? לעיתים נדמה לנו שאין דרך ברורה. שיש הרבה לא בתוך המעט כן שמצליח בקלות וגורם לנו לחייך. כאשר נבחר להסתכל גם וגמית נראה שיש עוד כל כך הרבה אפשרויות שפתוחות לפנינו ויאאלה קדימה לעשייה…
השארת תגובה