כשאני חושבת על כל מה שאני עוברת בדרך להקמת העסק שלי אני חייבת להזכיר לעצמי כל הזמן שזו ריצה למרחקים ארוכים.
יש את האינסוף רגעים האלו שלא ידוע יותר מאשר ידוע ואני עוצרת ומרגישה מוצפת. זה מלווה בהרגשה שאני מתקדמת ומתקדמת ורצה ועושה ונהנית ואז פתאום משהו נתקע, נעצר, מורכב קצת, גורם לי לתהות.
מהי המוטיבציה שדוחפת אותי להתקדם ולעשות. לחקור וללמוד. להתנסות ולשאול. ללכת קדימה?
אני מביטה בכם, העסקים הקטנים מהצד. מדמיינת אותך בעל החנות הקטנה או אותך המאמנת האישית. את הפאב המקומי או את המלווה של קבוצת התמיכה או אותך הקוסמטיקאית. את מנהלת החשבונות או הצלמת או הליצנית או את המורה לחוג יצירה. איך עובר עליכם היום?
באילו קשיים אתם נתקלים? אלו מחשבות מלוות אתכם? איך אתם שומרים על רמת אנרגיה טובה שדוחפת אתכם קדימה? איך הגעתם לאן שהגעתם?
אני מביטה בכם ורואה אותי. איך אומרים? אפשר ללמוד המון רק מלהסתכל. אז אני מסתכלת וחושבת עליכם ועלי ומרגישה חובה לתת מעצמי אנרגיה חיובית לעשייה המבורכת שלכם. להסתקרן מהיום יום שלכם. להצדיע לעשייה הרבה והמגוונת ולריצה למרחקים ארוכים שאתם עושים יום יום.
להיות עסק קטן זה כנראה לא פשוט ואולי גם מורכב (הנה גם אני כבר יודעת) אבל אני בטוחה שזה מתגמל ברמות שלא ניתן לשער. אני מרגישה שהפלוסים רבים מהמינוסים ושרצים אז רצים וגם מגיעים. אני מאמינה שיש במי להיעזר וממי לשאוב כוחות ושחייבים להיות מודעים לכך. אני מאמינה בטוב שזה עושה לאדם ולסביבתו הקרובה והרחוקה. ויותר מכל ומהכל – אני מאמינה בכם. בסיפורים האישיים שלכם. בהצלחות שאתם אוספים יום יום מעוד עשייה ועוד מאמץ ועוד פגישה.
זו בטח ריצה למרחקים ארוכים מפני שהצלחה היא משהו מתפתח ונבנה. הצלחה נמדדת עם הזמן ולא מאירוע של זבנג וגמרנו, היא תהליך ורצף שנבנה שלב אחר שלב. ולצד הקשיים אני מתעדת ומשקיעה בלחגוג את ההצלחות. להרים כוסית, לחייך, לצאת לפינוק. לתת להצלחה מקום של כבוד. מפני שהיא, היא האנרגיה שמביאה אותי להמשיך לרוץ, לרוץ רחוק.
השארת תגובה