לא לנסות…. לעשות !

 

כמה פעמים אמרנו לעצמנו: "בוא ננסה, מה יכול להיות?". אז זהו, יכול להיות הרבה. כאשר אומרים ניסיון, לנסות, אנסה ואתנסה משאירים פתח לכך שלא משנה מה יקרה – ישנה האפשרות שזה לא יצליח. מחליטים לעשות משהו, כבר מגייסים את הכוחות, לומדים את מה שצריך, מתכוננים ואז בעצם אומרים.. אני מנסה. למה?

הניסיון הזה שאנחנו מגדירים לעצמנו יכול להיות מאוד טוב עבורנו. יתכן שיש בו משהו מנחם או מקל עבור אלו שחוששים ומפחדים. זה נותן מעיין רשת ביטחון ששומרת עליך ומאפשרת לך הרבה פעמים לעשות את הצעד מבלי לחשוש. האפשרות שקיים ניסיון בעצם אומרת שלא יקרה כלום אם לא אצליח במה שרציתי לעשות. לא נורא. ניסיתי, לא הצליח, ממשיכים הלאה. שזה יכול באמת לסייע ולעודד ולרוב לתת את הדחיפה שחסרה לרבים לעשייה. אבל מה עוד קורה שם בניסיון הזה שאנחנו מגדירים לעצמנו?

קבלת החלטה משמעותית, מכל סוג, דורשת מאחוריה הכנה וחשיבה מכובדת. חלקנו גם לומדים, חושבים, משקיעים, מתלבטים, מתייעצים ובסוף מחליטים. אבל אז פתאום, אחרי כל עבודת ההכנה שעשינו מתגנבים להם הפחד והחשש והספק. מתיישבים לנו על הכתף ומטרידים אותנו בשאלות כמו: "מה אם זה לא יצליח?", "מה יקרה אם אכשל?". כאן מתחיל הקושי. פה עולים הספקות שמביאים אותך לחשוב על שתי אפשרויות. או שאני מוותר על ההחלטה שלי ומבטל את הרצון שהיה לי לעשות את מה שרציתי ואכן לא קורה כלום. או שאני מגדיר את זה לעצמי כניסיון ולפתע נוצרות עוד שתי אפשרויות. יצליח או לא יצליח. מה קורה שם?

בעצם העלאת האפשרות שזה לא יצליח, נוצר גם פתח. פתח לרפיון, להקטנת ההתכווננות, לפשרות, לפחות עקשנות ודבקות בהחלטה. הפתח שנוצר באפשרות שאולי לא יצליח לנו מה שרצינו לעשות מורידה אצלנו הילוך, מקטינה את העוצמה שבה אנו ניגשים לביצוע של אותה החלטה. מה קורה אז? כמובן, הסיכוי להצליח קטן משמעותית. יש הבדל עצום בין להגיד לעצמך: " אני הולך על זה" לבין "אני אנסה את זה".

אין זה אומר שכל החלטותינו ומעשינו נועדו להצלחה וודאית, מוחלטת ומובטחת. אך ללא ספק, כאשר אנו באים יותר נחרצים וברורים, עבור עצמנו, לגבי מה אנחנו רוצים להשיג ולא במתן אפשרויות מילוט שונות של "אנסה את זה" הסיכוי להצלחתנו גדל במאות אחוזים. ועל כן, בפעם הבאה שאתם מחליטים לעשות, אחרי שלמדתם והתכוננתם כראוי וככל שניתן, גשו לעשייה ולא לניסיון. יהיה בסדר, מקסימום זה יצליח!

 

השארת תגובה