זה מה ששאלתי חברה השבוע. זה היה אחרי שסיפרה לי שהיא עובדת באותו מקום עבודה כבר יותר מעשרים שנה. בהתחלה קצת נבהלתי. יותר מעשרים שנה? אני? בחיים לא. אבל היא כן ויופי אם זה מה שמתאים לה. ובכל זאת השיחה הקצרה הזו גרמה לי לחשוב על כך שהחיים מציעים לנו כל כך הרבה אפשרויות והזדמנויות ללמידה ולהתרחבות של הקיים והיש ואילו חלקנו בכלל לא מודעים לכך.
חלקנו הגדול קמים בבוקר אל אותו הדבר המוכר והידוע, לא שואלים שאלות, לא מחפשים כיוונים חדשים. קמים, עושים, חוזרים וחוזר חלילה במשך שנים על שנים על שנים. לי זה לא מתאים. אני אוהבת ללמוד סדרתית ולאו דווקא לימודים רשמיים. לומדת מהחיים, מאנשים, מהתנסות, מטעויות, מהצלחות, משיחות, מעבודות, ממפגשים, מקשיים. כל למידה משנה אותי ופותחת בפני עולמות שלמים שלא חשבתי שקיימים.
הניסיון כבר הוכיח לי שלמרות החששות, אחרי שאני מנסה משהו חדש, אני אחרת. לא כמו שהייתי. גם אם זה דבר קטנטן ולא מדובר על לטפס איזה הר או לבנות בית. דברים קטנים כמו לעשות משהו במחשב או לרכב על אופניים. הרגשת המסוגלות – מדהימה וממלאת אותי כל פעם עוד קצת. כשאדם אומר לי "אני יודע לעשות רק את זה", "זה כל מה שעשיתי כל חיי". אני חושבת שלפעמים זה קצת הפסד בשבילו, אפילו אם הוא לא יודה בזה. משהו קטן ואחר לעצמכם. יש לכם דבר כזה?
עצה מהלב – אם אתם מרגישים בתוך יום יום טובעני במיוחד או שהתעוררתם ושמתם לב שאתם עושים את אותה הפעולה או הולכים לאותה העבודה שנים על שנים ובא לכם לעשות משהו אחר עבור עצמכם – עשו זאת.
אשמח להיות לכם לאוזן ולכתף.
השארת תגובה