חלפו מחיאות הכפיים והצילצולים.
השקט מגיע. אנחנו יושבים בבית, לבד!
איך מתחילים? מה קודם?
"נכון ש… אבל לא לזה התכוננתי", "לוותר?",
"אולי אין לי את זה?".
והימים והלילות חולפים ושבוע ועוד שבוע ואתם באותו המקום ואולי גם מרגישים את ההליכה אחורה.
זה משפיע עליכם, על רמת האנרגיה, על התשוקה.
מה אתם עושים כשאתם קמים בבוקר ואין לכם לאן ללכת? באמת שאין!
כן, אתם יכולים לעשות כאילו אתם עסוקים והיומן מלא בפעילות אבל ת'כלס אתם לא שם.
מרגישים תקועים אבל מפחדים להגיד את זה בקול רם. קודם כל לעצמכם ואחר כך לסביבה הקרובה.
מה תגידו לעצמכם? שלא הצלחתם?
שדמיינתם וחלמתם על משהו שלא קורה? נראה אתכם אומרים את זה לעצמכם. ולא אמרתי מילה על הסביבה.
אז אתם משדרים ביזניס כרגיל. שחס וחלילה לא יחשבו שלא הולך לכם. שאתם בדרך אבל זה עוד לא בדיוק כמו שאתם רוצים שזה יהיה אבל זה יגיע. אתם תעשו את זה עוד שבוע, עוד חודש, עוד ככה וככה.
וככה וככה זמן עובר וזה פשוט לא קורה.
התקיעות הזו – יש ימים שהיא מביאה אתכם לקצה. אתם רוצים לסגור הכל ולוותר. "זה לא אני" אתם אומרים לעצמכם ומכוונים להרמת ידיים מסויימת.
תוך כדי אתם גם כועסים. על עצמכם, על הסביבה. מתחילים להאשים את השותף או שותפה, את הקיץ ואת החורף ואת החושך והאור ואת כולם.
ואז בתוך הדאון הזה כשאתם מבועסים עד הריצפה ומתקשים להרים את הראש אתם אומרים לעצמכם "בטוח שיש מישהו שיכול לעזור לי" או "אני לא מוותר/ת על החלום שלי, אני אמצא את הדרך שלי". אתם נאחזים. אתם מחזיקים חזק. מתחברים לעצמכם ומושכים את החבל חזק ומוציאים את עצמכם מהבור שישבתם בו תקופה.
אתם רואים ניצוץ רחוק ונזכרים כמה קל זה להרוס ולבטל ולסגור וכמה קשה להקים מחדש!
אולי, אתם אומרים לעצמכם, אולי אני אנסה עוד פעם? אבל הפעם אני הולכ/ת על זה בכל הכוח!!!
אני אתן את ה-1000% שלי. אני לא אוותר.
והרגע הזה נותן לכם בוסט שחבל על הזמן!
היקום מתארגן כולו לכבודכם. דברים זזים. אתם רואים שהם זזים ומבינים שזה לא במקרה. זה כי פעלתם ועשיתם ולא וויתרתם לעצמכם ועל עצמכם.
לקבל החלטות דורש מיומנות רבה שמאחוריה עומד ניסיון רב שלעולם מתחיל ברצון! רצון לזוז. רצון לעשות. רצון למשהו אחר. רצון למלא חסר. רצון למימוש עצמי כזה או אחר.
אל תוותרו. תחליטו שזה לא מתאים לא מתוך וויתור או שתחליטו שאתם הולכים על זה עד הסוף – כי ת'כלס אין סיבה שלא.
ועד אז אני כאן 
השארת תגובה