היום אני בת 42! וכבר שבועות שאני תקועה באיזה מחסום כתיבה שלא מתאים לי. כל כך הרבה בא לי להגיד ונאדה גורנישט כלום לא יוצא. המחשבות מתרוצצות, פוסטים גדולים נכתבים רק אצלי בראש וכלום לא מגיע להקלדה על רצף האותיות שמונחות מולי יום יום. וזה לא שאין לי מה להגיד, יש לי המון, הרבה וכל הזמן. אז אני כותבת בעיקר במחשבות. מתארת אירועים, דעות ורגשות לעצמי. איך היה לי כאן ושם ומה קרה לי עם זה וזו. חושבת, מרגישה והרבה מדברת לעצמי.
יאללה 42! זה מרגיש לי כאילו יש עלי יותר – יותר ניסיון, יותר חוכמה, יותר הקשבה והרבה יותר רצון לעוד. נפתח לי התיאבון לחיים – באמת! תדמיינו מנות פתיחה בארוחה טובה (הרבה מהחיים שלי בסוף קשור איכשהו לאוכל, אבל אצל מי לא?), טעמתי "בקטנה" ו"בגדולה" מכל כך הרבה סוגים, טעמים, צבעים וגדלים. טעימות וטעמים שהביאו עמם ניסיון, ראייה רחבה, ביטחון, ידע וכוחות להפעיל ולמצות עוד מהכישורים הרבים שכבר היו נוכחים אצלי במשך שנים בסוג של LOW. לפעמים בלטו יותר ולפעמים פחות אבל תמיד היו שם ועכשיו מתגברת בהם הלהבה. בתקופה האחרונה גיליתי עולם חדש שכל כך הרבה זמן רציתי לחיות אותו, חלמתי עליו, ציפיתי לו, התאמצתי עליו. עולם שאני כבר בתוכו כאן ועכשיו. מיישמת הלכה למעשה. מה שמזכיר לי שלמדתי פעם שאם רוצים משהו, מה שמאוד יכול לעזור לזה לקרות זה לדמיין שכבר יש לך אותו. זה עובד! באמת. עולם של פתיחות לחדש, לפוטנציאל, לעושר ואושר.
יאללה 42! אני לא מאמינה. אני אחרת, אני יודעת שאני אחרת, לא נלחמת בזה ורק מחבקת (לא כל הזמן), יודעת שהרכבת נסעה ואי אפשר לעצור אותה (ואני גם לא רוצה). מתמודדת עם אתגרים (אני מאוהבת במילה הזו) רבים (תמיד – אלו הם חיי) שמקדמים אותי כל יום עוד קצת. "תראי איזה דרך עשית במהלך החיים, את בצמיחה מטורפת", "תראי איפה את היום" חברה טובה הזכירה לי היום. "את אשת חייל ולביאה בכל המובנים" אמרה לי חברה אחרת, "ידעתי שאת האחת לפנות אליה" אמרה מישהי שלאחרונה הייתה בתהליך ליווי. כמה שזה מחמם את ליבי. מה זה המספר הזה? הוא אני עם כל מה שיש בי. "תעשי רק מה שאת אוהבת" אני משננת ומרגישה לגמרי בכיוון הנכון וכבר שם. אני משקיעה, אני לומדת, אני מתמידה, אני נחושה ואני בעיקר עושה וזה הגיע ומגיע – זו דרכה של אמונה. איזה כיף!
יאללה 42! מה אני עושה? עבורי זה שאלה שעולה אולי כל שבוע וכל פעם מקבלת דיוק אחר, מותאם יותר, אבל בעצם נשארת כפי שהתחלתי כשיצאתי לדרכי כעצמאית, אז לפני בערך שנתיים – מושיטה יד להתפתחות אישית וכלכלית. חלק מהפעמים זה מגיע דרך כתיבה, הרבה פעמים זה מגיע בייעוץ / ליווי כזה או אחר שכולו במטרה אחת – לסייע לכם להתקדם. משהו פרקטי, ת'כלס כזה שבו אני מביאה את עצמי, אתם את עצמכם וביחד – צועדים קדימה. אני עושה את זה שנים מאחורי הקלעים ובזמן האחרון אני עולה ומציצה אל הבמה המרכזית.
יאללה 42! ואין כמו לסיים את היום שהיה בתודה לכל המברכים. כל ברכה הייתה במקומה ואני לוקחת על עצמי לדאוג שכולן תתממשנה. היה לי אחלה של יום!
מצרפת תמונות מחגיגות היום שהיה.
שולחן יום הולדת שציפה לי בבוקר (בעצם בחמש בבוקר – השעה שאני קמה).
ארוחת הבוקר שבעזרתה ובעזרת אישי היקר התחלתי את היום – בית קפה אלטו בקיבוץ שמרת. תודה לכם – היה מוששש.
ספר שהמליצה לי עליו חברה טובה ומורה מופלאה גיל מרטנס. קניתי אותו בדרך חזרה מאלטו ואני כבר יכולה להגיד שהיא קלעה בול! מתאים לי בדיוק לתקופה, להתחדשות ולביטחון.
אחרי חנות הספרים המשכנו לבריכה. אנחנו לבד! לא משגיחים על אף ילד במים. אני ואישי מנמנמים על המזרן מים. המלצה חמה חמה. אל תיסעו רחוק למשהו שנמצא כל כך קרוב.
אני ואישי לפני יומיים בחתונה משפחתית מרגשת במיוחד. את השרשרת הזו קניתי לכבוד האירוע ובסוף בחרתי באחרת. היום היא כבר הייתה עלי – הרגשתי קצת נסיכה בזהב.
ולקינוח – נעליים זו מחלה טובה ולא רק שלי. לקראת החתונה והיום הולדת התפנקתי לי אצל הג'ינג'ית בקיבוץ אילון. הן נראות פצצה ונוחות מאוד. ממליצה לכן לבקר אותה. תוך בערך רבע שעה הייתי לבושה טיפ טופ ומרוצה מהלוק.
יאללה 42! הדובדבן שבקצפת – בשעת ערב מאוחרת הגיעה מתנה שווה במיוחד מהאהובים שלי ושאותה אשאיר לעצמי. ניחושים יתקבלו בברכה.
כל שאבקש לו יהי
השארת תגובה