לפני כחודש עובדת טובה החליטה לסיים את עבודתה. הגישה לי מכתב בקשה כמקובל וכפי שהחוק דורש זכיתי ממנה לחודש הודעה מוקדמת. למרות התקופה היחסית סבירה שעמדה לרשותי החלטתי לשים מודעה ראשונה בפייסבוק שבה אני מחפשת את האחת. כמו שהרגשתי מהמנהלת, זה לא יהיה קל למצוא עובדת חדשה ורמה נמוכה אך נוכחת של לחץ הורגשה באוויר.
את המודעה פרסמתי בשעת צהריים בשתי קבוצות פייסבוק, אם אני זוכרת נכון. בנוסף פניתי לשתי נשים שחשבתי שיוכלו להפנות אלי מועמדות מתאימות. עד השעה ארבע היו לי חמש פניות. ארבע מהפייסבוק ועוד אחת מהפניה היזומה שלי. עם שתיים שהתאימו קבעתי ראיון לשבוע החולף, הרי לא הייתי ממש לחוצה.
כשהתקשרתי אל השלישית השיחה התנהלה כך:
אני: שלום, אני מחפשת… לכך וכך ימים ומשרה. יכול להיות שזה מתאים לך?…"
היא: הי, כן. בדיוק התקשרתי אליכם ולא הצלחתי לתפוס אותך" (כנראה כבר ראתה את המודעה בפייסבוק).
אני: תוכלי להגיע שבוע הבא לראיון? (התכוונתי לאחד עם הראיונות שכבר קבעתי).
היא: אני יכולה לבוא עכשיו? אני פנויה.
אני: אההה, רגע, תני לי לבדוק ואני מיד חוזרת אליך (תוך 2 דקות חזרתי אליה). כן, בשמחה, בואי בעוד שעה.
היא: מעולה! אגיע.
תוך שעה הגיעה קסם של בחורה. היוזמה שלה להגיע באותו היום הרשימה אותי כבר משיחת הטלפון. מהרגע שנכנסה התלהבתי ובהחלט בצדק. בחורה רצינית עם ראש על הכתפיים.
מה אני ראיתי שקרה בסיטואציה הזו?
- הבחורה יזמה פניה אישית. ראתה את המודעה בפייסבוק אבל הלכה וחיפשה את המספר טלפון שלי בעבודה ומצאה. נחישות.
- הבחורה יזמה הצעה שאני לא לקחתי בחשבון ולא חיכתה שבוע לראיון. יצירתיות.
- הבחורה הייתה ספונטנית. זמינה ולהוטה לנצל את הרגע וליזום מפגש בשעות שלא חשבתי עליהן. גמישות.
אם התפקיד יהיה שלה אדע רק בשבוע הבא לאחר שאכיר את המועמדות הנוספות אבל בינתיים היא כבר הולכת איתי במחשבות. ולזה אני מתכוונת כשאני אומרת זריזות בתגובה להזדמנות.
איך זה אצלכן?
השארת תגובה