זה מתחיל בקבלת החלטה. לפני כשנתיים עברתי צד, כן, אפשר לקרוא לזה גם כך. עד לאותו הרגע שמעתי על זה, ידעתי את זה, קראתי על זה מפעם לפעם. ידעתי שזה אפשרי רק שזה עבר לידי. נגע בי קלות והמשיך הלאה מבלי לעשות עצירה משמעותית ולחלחל פנימה. האמת היא שחייתי ככה תמיד. כל חיי אני דוחפת ומקדמת את עצמי. כל הזמן לומדת ותמיד יודעת שיש לעולם עוד כל כך הרבה להציע לי. כל הזמן מאתגרת את עצמי בעוד משימה, עוד יעד, עוד רשימה. ככה שתמיד הייתי כזו – מאלו שדוהרים קדימה. לפעמים בצעדים קטנים ולפעמים בקפיצות. אבל תמיד קדימה. אני מאוד אוהבת את המילה אומץ. אני מרגישה שהיא מלווה אותי מקרוב שנים ארוכות, אולי כבר מהילדות. לעולם אבחר לצעוד קדימה ולעולם אבחר להתמודד.
להיות קשובה לעצמי – אני ורק אני דוחפת את עצמי קדימה. אני אחראית ליום שלי, על תכנונו והוצאתו לפועל. אני היא זו שמנהלת את הזמן שלי, עומדת או לא במשימות שקבעתי לעצמי. אני היא זו שמתפקדת כמנהלת, פועלת, מפקחת, רכש, ייצור, הנהלת חשבונות. כך שכאשר אני קשובה לעצמי ויודעת לאן אני הולכת, הדברים נעשים ברורים ואפשריים. אני צועדת. מפני שרק אני היא זו שיכולה להזיז את הספינה הזו שאני בראשה. דבר לא יזוז אצלי מבלי שאחליט, אתכנן ואבצע.
להיות קשובה לסביבה – חייבת. כשאני קשובה לסביבה (לדברים שרלוונטיים עבורי) ובסינון נכון, אני יכולה לזקק את מה שמתאים לי ומה שיכול לסייע לי להתקדם. אני חייבת להפעיל שיקול דעת כל הזמן. לחשוב מה באמת מתאים לי ומה לא. אבל בעיקר להיות מודעת לשפע הקיים בסביבתי הממש קרובה ולדעת שיש בו הרבה פוטנציאל שטרם מומש.
בתקופה האחרונה, מהלך היום יום שלי אני יושבת הרבה מול המחשב מחד ועסוקה בחשיבה מאידך. על פי ויקיפדיה: "חשיבה היא פעילות העוסקת במידע הנקלט מהסביבה על ידי החושים או הנשלף מהזיכרון, ובעיבודו או ארגונו מחדש במוח. כמו כן, החשיבה עוסקת גם בתהליכים שונים ליצירת מידע חדש, כמו למשל: הסקת מסקנות". כאשר אני מעבדת את המידע שאני קולטת מעצמי, מהסביבה ובעיקר מהשילוב של השניים, אני מבינה יותר ויותר שבגישה נכונה, תכנון וניהול מבוקר אני מניעה את עצמי קדימה באופן שלא יכולתי לדמיין.
אז מה דוחף אותי קדימה? בעיקר הידיעה שאני רוצה, יכולה ומסוגלת לעשות את זה. ובמיוחד מפני שעל מוטיבציה אפשר לקרוא המון אבל הכי כיף שהיא באה מבפנים, ואני שם. כשאני יורדת בנסיעה את הכביש ממעלות לצומת כברי אני רואה את הים האינסופי גלוי מולי, אבל לפניו אני רואה את נהריה ואת חיפה ואת ראש הנקרה. אני רואה שדות ותחנת דלק, אני רואה נוף מדהים ונושמת אויר נקי נקי. אני יודעת שהים הוא קסום ומלא בתמורות עבורי ושאני בהחלט בדרך אליו. אבל הכי אני יודעת לנשום את הדרך. להבין את הרגע ופשוט להיות.
דוחפת או נדחפת, מה זה משנה. העיקר שמתקדמת.
השארת תגובה