ומעכלת ומחשבת ובוחנת כמעט חודשיים בפול גז. פוגשת, מכירה, משוחחת, כותבת, עורכת, מתעדת, מתעדפת, מסדרת, מצלמת, משכתבת, מתארת, מתרגשת, מסמיקה, מקבלת, מחבקת, משחררת. רגע עוצרת ובוחנת בקלילות, לא מחמירה עם עצמי, את העשייה שבתוכה אני חייה כמעט חודשיים.
רגע עוצרת, קוראת חומרים אחרים, מתרשמת מהדרך שעוד בא לי לעבור ומעלה חיוך. כשמסתכלים רחוק אפשר רק לחלום על התאהבות, כשמסתכלים קרוב רואים שהאהבה כבר כאן. אני משוחחת עם אנשים שמתקשרים ושואלים אותי מה אני עושה, מבקשים הסבר. ואני מסבירה באהבה רבה ומשתפת בעשייה שלי. זוכרים? גם אני עסק קטן.
רגע עוצרת ומבינה כמה אני לומדת ויותר מזה מה אני מוסיפה לחיי כל יום ויום. אני לא מי שהייתי לפני חודשיים, אני אחרת. זה החלום הזה, שחלמתי ורציתי בכל ליבי, שמתגשם לאט לאט ואני כל כולי בתוכו כמו על צמר גפן, מקפצת לי בין השכבות הרכות ומתרגשת. פוגשת אנשים, הרבה אנשים. את חלקם אני מכירה כאשר הם פותחים בפני את ביתם וזו הרגשה שמחממת את הלב באופן מיוחד. את חלקם אני מכירה דרך מפגשים שונים שנוצרים. בנועם, בשקט, ביקרתי כבר יותר משלושים עסקים במשך פחות מחודשיים. כל מפגש פנינה ומכל מפגש למדתי.
רגע עוצרת ושמה לב שאני קמה מוקדם, לא מצליחה לישון, טוב לי. מוצאת את עצמי כותבת בשעת בוקר (שיותר קרובה ללילה) על אנשים שרק הכרתי. כותבת באהבה ומלאה כרימון במחשבות שאוספות לתוכן את מה שלקחתי איתי מההכרות איתם, האנשים שמובילים את העסקים הקטנים. מתלבטת במה אני רוצה לשתף בכתיבה ומה אישי שלהם ויישאר אצלי לעד. השיתוף האישי מאפשר לי להכיר אותם טוב יותר.
רגע עוצרת ושמה לב שכל התאוריות שלמדתי מתממשות בפועל, ביום יום. זה די נחמד לראות איך תאוריות מתממשות AS WE SPEAK ובתוך הלב. זה מעצים ומחזק ואני מרגישה אסירת תודה על כל הלמידה שעשיתי, שאני עושה ועוד לבטח (מיליון אחוז) עוד אלמד.
רגע עוצרת והולכת לפגוש עוד עסק קטן וחוזרת… חכו… חזרתי. הסתיימה לה פגישה עם עוד עסק מעניין שזכיתי להכיר, עוד מפגש עם האדם שמוביל ומשקיע את כל כולו.
רגע עוצרת ומיד ממשיכה מפני שזה בוער בי מבפנים וכמובן עושה לי טוב.
רוצים להבין מה קורה פה ועל מה אני מדברת – בבקשה.
מתחברים לשיתוף? מרגישים דומה? תהיו בקשר.
רוצים לקבל במה בבלוג – אני כאן.
יש לכם רעיון לשיתוף פעולה – בשמחה.
השארת תגובה