יצאנו בשבת האחרונה לטייל בעכו. יצאנו הכוונה אני ואישי ועוד שישה ילדים שלי ושל אחותי. התחלנו בחניה שממש לא הכרתי, קרוב לנמל ובין החומות שנישאו גבוה גבוה. הגענו לשם בעזרת חוש הגישוש המפותח של אישי. היה חם אששש ובכל זאת צעדנו אל תוך השוק. בדרך לא דרך, נזהרים שלא להחליק בדוכנים השטופים של הדגים שרק הגיעו, התקדמנו בתוך השוק.
מתרשמים מהצבעים ומהניחוחות החזקים של הדגים, של הקפה, של הקטורת, של הבשר, של הכנאפה וכמובן של הפלאפל או כפי שהמוכר המקסים קורא לו "כדורי זהב עשירים בטעמים". לו רק היה אפשר להעביר דרך המילים את הריחות שעטפו אותנו בכל דוכן ובאסטה.
תחנה ראשונה הייתה הכנאפה. שנים שאנחנו עוצרים שם בביקורנו בשוק. ממתקי קשאש בטעם שמענג כל פעם מחדש. חלקנו צלחות של כנאפה והיינו מאושרים. מים קרים ציננו אותנו והחלישו בקצת את המתוק שעטף אותנו מבפנים ויצאנו לדרך.
חצינו את השוק לכל אורכו והגענו אל הנמל. שנים שלא לקחנו שם שייט והפעם זה ממש קרץ. אולי זה החום, אולי הגלים, אולי פשוט "מה עוד עושים עם שישה(!) ילדים?". עלינו על שייט בסירה ורודה שעמדה ממש מולנו. 10 שקלים לאדם לסיבוב של כרבע שעה ואושר וחיוכים ששווים הרבה הרבה יותר. הילדים היו מלאים במעט טיפות והרבה צחוקים. מדהים איך רבע שעה קטנה מסבה אושר כזה גדול למשפחה ביום שבת חם שכזה.
ירדנו מהסירה שמחים ומאושרים אבל… לידנו עמדה עוד סירה. סירונת יותר קטנה אבל גם הרבה יותר מהירה. משהו עם מנוע שעושה הרבה רעש וגלים. הפעם 20 שקלים לאדם לסיבוב של 5 דקות (ככה הבנתי ברגע שהם חזרו). הפעם עם חגורות הצלה, רק כי ביקשנו, ובלי הרבה מחשבה שישה מאתנו עלו. זו כבר הייתה חוויה שלדעתי הייתה אחת המהירות בחיי וגם אחת מהמפחידות (אני נשארתי על הקרקע). לא ממש יודעת כמה בטיחותי היה מה שעשינו אבל נגיד ש… זרמנו מהר וכולם חזרו יותר מאושרים מהשייט הראשון, פחות רטובים וגם רוצים עוד סיבוב, שכמובן כבר לא נעשה והשאיר טעם של עוד.
חזרנו את כל השוק וקדימה לתוך המזגן שבאוטו. היה חםםםם אששש כמו שאמרתי והיינו רטובים ולא מהים. ומה עכשיו? ארוחת צהריים על הפרק. מה עושים? מה עושים? בצ'יק וצ'אק הבזיק לי רעיון. התקשרנו להזמין ממסעדת ארזים בשלומי. תוך כחצי שעה היינו שם לאסוף מטעמים שתמיד כיף לחזור אליהם שוב ושוב. פיתות, חומוס, פלאפל, פטוש, חמוצים וצ'יפס וכולם מאושרים. בארזים מפוצץ תמיד ובשבתות במיוחד. לאחרונה הם פתחו חלון לצד המסעדה שבו ניתן להזמין ולקחת אוכל בלי להיכנס פנימה וזה ממש מקצר זמנים והרבה יותר נוח.
ואיפה אוכלים? דרך הנוף בפארק אדמית. לזה קוראים WOW. חיפשנו מקום לפיקניק אבל ממוזג!! וכן, יש דבר כזה בפארק אדמית. הבריזה, שאין דומה לה, פשוט עשתה את העבודה נהדר. יש שולחנות פיקניק, נקי שזה לא יאמן, שירותים ומים זורמים לשטיפת ידיים. היה מסלול הליכה נעים למי שרצה ואנחנו הרגשנו הכי מסודרים שאפשר. פינוק של קרטיב מרענן סגר את היום שהיה מבחינת כולנו הצלחה מסחררת.
כזה הוא הגליל המערבי. אוסף של פינות קסומות שכל שנדרש מאתינו – זה לצאת החוצה ולהתגלגל. ומה נותר לכם? ללכת בעקבות הטיול שכרגע שיתפתי ויש לכם שבת נ ה ד ר ת!
ועוד משהו קטן גדול. ראו מה מצאתי – עכו העתיקה.
ההנאה כולה שלכם 🙂
השארת תגובה