לא בטוחה. אולי עצירה קטנה להביט אחורה על שנעשה ולהסתובב קדימה ולראות איך הדרך מתפתחת, נפתחת ומתגלה. הפוסט הראשון שלי בבלוג עלה בלי שממש הייתי מוכנה ב- 28/11/2015. כן, רציתי שזה כבר יקרה אבל במשך זמן רב החזקתי את הרגל על הברקס. חוששת, מתרגשת ולא ממש לוחצת על הגז. זה הרי קורה לנו הרבה. לרצות מאוד משהו זה דבר אחד והוא רחוק מיליון קילומטרים מממש לעשות אותו, הלא זו החוכמה וזה האתגר האמיתי. בכל אופן החזקתי ולא שחררתי.
חיכיתי לרגע הנכון, אין כזה! חשבתי שאני עוד לא מוכנה ושיש עוד מה לברר ולדייק ושאולי חורף ואולי בסתיו ואולי אני עוד לא סגורה על עצמי ואולי זה לא ממש הכי ברור. אבל כשזה יצא ככה במקרה החלטתי להתמסר. אין ברירה חשבתי! יש רגעים שצריך לקחת את המושכות וכך עשיתי. דהרתי במשך שנה (ככה אני מרגישה).
2016 הייתה טובה אלי מפני שזכיתי לקבל בה הרבה שיעורים במתנה, כאלו שילוו אותי כל חיי:
להגיד כן – זה דורש מאמץ קל ולא מובן מאילו. הרגע הזה שאני זזה באי נוחות ומגיעה לשנייה שבה נדרשת החלטה שמוציאה אותי מאזור הנוחות הוא רגע שאני מתרגלת להרגיש. וכן, אני מתאמנת עליו עדיין. ואז אני רואה – כשאמרתי כן – עולם חדש נפתח. והשנה – אמרתי הרבה מאוד כן וזה בהחלט השתלם.
להכיר אנשים – אושר גדול עבורי. בגלל זה יצאתי למסע ההכרות של העסקים הקטנים ובעיקר את אלו שעומדים בראשם. יש לנו גליל מדהים וקסום וכל הזדמנות להכרות עם הסביבה בה אני מתגוררת מוערכת אצלי מאוד. הכרות עם אנשים ממלאת אותי ופותחת ערוצים לצמיחה שלא ממש חשבתי עליהם כשיצאתי לדרך כבעלת עסק. והכרתי הרבה אנשים טובים וזכיתי.
לאהוב זמן – כן, היה לי כיף לגלות כמה אני אוהבת את הזמן שיש לי והכי אוהבת לבחור מה לעשות בו. מצאתי שקיים פוטנציאל שלם במימוש רצונותיי ואהבותיי ברגע שאני מחליטה לנהל אותו לטובתי ומקדמת את הדברים שחשובים לי באמת. הכי כיף.
לצעוד קדימה – כל אחד והקדימה שלו. שיחה שהייתה לי אתמול הזכירה לי כמה אנחנו שונים ודומים כבני אדם. איך לכל אחד מאתנו משהו אחר נחשב להתקדמות ואיך בדרך כלל במספר צעדים בסיסיים וקבלת ליווי נכון ניתן לעשות זאת. צעדתי קדימה השנה – אין ספק!
לבחור להתמודד – זה אחד השיעורים היותר מורכבים שעברתי ועדיין. הכי קל זה להרים ידיים ולחזור אל המוכר והידוע. הכי קל זה לוותר ותפקד בתוך יום יום פחות או יותר קבוע ולא מרגש. לבחור להתמודד זה לא להפוך לימון ללימונדה, זה לטעום אותו לאט ולדעת שבסופו של דבר גם חמיצות עוברת.
להיות אני – אני כבר הולכת עם עצמי דרך. חולמת, שואפת, עושה! להיות אני כשקשה וכשקל, להיות אני כשהולך מצוין ושלא כל כך הולך. להיות אני מהבטן ומהלב. והשנה – הייתי כל כך אני!
תהיי טובה אלי 2017? ברור!!
השארת תגובה