בלי הרבה רעשים וכיווצים. חוזרת אחרי תקופה לא קצרה של להיות ולא להיות. תקופה שבה הייתי עסוקה בלהתאמץ לשמור על הגחלת אבל גם בלהבין שאי אפשר הכל כל הזמן וצריך לעבוד קשה גם על לשחרר ולהשאיר מקום ולתת לריק להתמלא מחדש. תקופה שמשכה אותי מכאן לשם עד כדי שהרגשתי מרחפת, לא ממש פה.
ואני? זו שתמיד עם הרגליים על הקרקע. זו שנמצאת בשליטה מלאה לרגע מוצאת עצמי בעומס שאני בטוחה שיש לא מעט מומחים שיגדירו אותו כלא שפוי. עומס מהסוג שלא עושה טוב לגוף ולנפש אבל שהוא תוצאה של החיים, הנסיבות והמציאות שאין מנוס ממנה אלא להתמודד.
כשאני חושבת על כך, אנחנו נותנים מקום קטן, יש יאמרו קטן מידי, לשמחות שהחיים מביאים אלינו. יום הולדת, חתונה, לידה – חוגגים במסיבה, מציינים את האירוע ומסיימים. לפעמים זה אירוע שמעט מתמשך אבל עדיין בקטנה. מה קורה עם הדברים הפחות משמחים שבחיים? המשברים והקשיים שלעיתים נמשכים תקופות. שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים, שנה ושנתיים.
אנרגיה אינסופית ומתמשכת
ואני, מצאתי עצמי נזקקת לאנרגיה אינסופית ומתמשכת. מצאתי את עצמי בסיטואציה שבה אני צריכה למשוך עוד ועוד ללא הפסקה וללא נשימה הגונה של ממש. מצאתי עצמי נאחזת בכל כישורי הניהול, המסירות, הנאמנות, ההובלה, ההכלה, התמרון, ההיגיון, הלב, התיעדוף שרכשתי בחיי. ובמקום להפיק איזה ערב של מדורה עם חברים או לצאת לטיילת בערב קיץ נעים הזזתי כוחות וקשרתי חבלים אנושיים. הייתי למשענת ולקיר תומך, הייתי אני.
ונעזרתי, כן, ככל שהרגשתי שמתאים ונכון לי, בקרובים לי ביותר באלו שמהווים לי בית שנים ארוכות. אנשים טובים שהולכים איתי דרך, וחיים וגם שמחות ומשברים. ואני יודעת, אני יודעת כמה שזה לא קל. ההתלבטות הזו שבין לבקש עזרה לבין לעשות הכל לבד. כולנו אוהבים לחשוב ולהרגיש שאנחנו גם קצת סופרמן וההסכמה לבקש עזרה דורשת, לפחות ממני, כוחות גדולים לפעמים וגם יותר מידי מחשבות.
אז אני חוזרת באהבה לאהבה שלי שהיא החיים שלי. אני אוהבת את חיי למרות ובגלל הקשיים שבדרך מפני שהם מדייקים אותי יותר ויותר ומקרבים אותי אל עצמי עוד ועוד. גם ברגעים הללו אנו נמדדים ולא רק ברגעי שמחה וצהלה. אני חוזרת לחיים שאני אוהבת חכמה יותר, מנוסה יותר, חזקה יותר ופתוחה לאתגרים החדשים שיגיעו. אני חוזרת אל הנתינה, הכתיבה והבמה שאני רוצה להיות עבור העסקים הקטנים.
אז אם יש לכם עסק שהוא אהבת ליבכם. שאתם הוא והוא אתם. אשמח מאוד שנכיר, רק טוב יכול לצאת מזה :-). אני חוזרת…. בעצם אולי לא ממש הלכתי :-).
השארת תגובה