כולנו רוצים להרגיש שייכים, לא כולנו יודעים איך לעשות את זה. כשחשבתי על הנושא לפוסט עלו לי שני מקומות לראש. המקום הראשון – שבו אני מאוד רוצה להרגיש שייכת והמקום השני – שבו אני כבר מרגישה מאוד שייכת וגם מאוד נהנת מזה. אבל לפני שאספר על המקומות המיוחדים שלי אני רוצה רגע לחזור אל סולם הצרכים של מאסלו.
הפרמידה המאוד מפורסמת מתחילה בצרכים הפיזיולוגים שלנו. עוברת אל צורכי הביטחון, אהבה ושייכות. ממשיכה אל כבוד והערכה עצמית ועוברת ישר אל המימוש העצמי. כך שכמו שאתם רואים כל נושא השייכות יושב טוב טוב באמצע. ולאחר שזכינו במילוי צרכינו הבסיסיים אנחנו מחפשים (בנרות לפעמים) את הרגשת השייכות. השייכות הכמעט טבעית אצל רובנו היא התא המשפחתי. את זה אנחנו מכירים. ההרגשה הזו של לבוא הביתה בסוף יום עבודה ולקבל חיבוק מהיקרים לנו. ההרגשה הזו שחוגגים יום הולדת ועושים משהו משפחתי ביחד. כאן אנחנו מרגישים שייכים וזה כיף גדול ללב ולנפש.
השייכות שאני מדברת עליה היום מתקיימת איפה שנמצאים תחומי העניין שלנו, במעגל היותר רחב מהמשפחתי. זה מביא אותי לשני מקומות שהעלו אצלי את הרגשת השייכות השבוע, ואנחנו רק ביום שלישי. המקום הראשון הוא חוג הפילאטיס שהתחלתי ממש לא מזמן. כשאני מגיעה לשם אני מרגישה הכי לא שייכת. התנועות קשות לי, אני לא בכושר (אין ספק), חם מאוד. אני מרגישה מתאמצת, נושמת עמוק. אני מרגישה את הסביבה ויודעת כמה הן כבר מלוכדות, מכירות ושותפות כבר למסע שאני רק בתחילתו. אני רוצה מאוד להיות שייכת לקבוצה הזו ויחד עם זה מבינה שהרגשת שייכות מתפתחת בהדרגה וככל שארגיש בטוח וככל שארגיש בנוח ככה אהיה שייכת. צריך לתת לזה זמן.
המקום השני הוא היותי בלוגרית. מצאתי לי קבוצת שייכות איכותית ביותר. זו קבוצת נשים חכמות ומיוחדות שלקחו להן את כל נושא הבלוגינג רמה אחת קדימה ויוצרות בו כל יום מחדש. אני עדיין לא מכירה את רובן ועוד לא עשינו הכרות רשמית ויחד עם זאת אני כבר מרגישה שייכת. שייכת לאנרגיה שהן מביאות, לעניין שהנושא יוצר, לשיח שמתפתח בינינו. השבוע נסעתי לכנס בלוגריות. כבר לפני הנסיעה נרשמה אצלי התרגשות רבה. ציפיתי למפגש, לבנות, לנושאים של ההרצאות. אבל יותר מהכל הרגשתי שייכת וזו הרגשה שהיא ממש על גבול הקסם! כן, יש דבר כזה. תהיתי, איך זה יכול להיות שמבלי שהכרנו אני כבר מרגישה שייכת? כנראה שזה חלק מהסוד של קבוצה איכותית שכזו. היכולת שלהן לאפשר לי להרגיש שייכת, טרם הכרנו.
ולסיכום, לזכות בהרגשת שייכות זה לא עניין כל כך פשוט. לעיתים זה לוקח הרבה זמן ולעיתים זה פשוט לא זה וצריך לעבור ולחפש את המקום הבא. מה שבטוח, להרגיש שייכות נותן כל כך הרבה. לי זה קודם כל הוסיף עוד חמישה סנטימטר ויצר אצלי חיוך גדול על הפנים. הרגשת ביטחון עטפה אותי בנוחות כזו שמפנקת. הרגשתי טוב!
ולכם אני אומרת, צאו והתחברו. איפה שמרגיש לכם טוב ונוח ונעים. איפה שאתם מרגישים אתם, איפה שכיף לכם לחזור שוב ושוב. כשתרגישו את השייכות הזו שדיברתי עליה – אתם כבר תדעו. הרגשת קסם כבר אמרתי?
ואם אתם מחפשים איך ולאן להתחבר עם העסק – אני כאן.
בשיחה ובכתיבה.
השארת תגובה