כשהתחלנו את הקשר היא בכלל לא הייתה במקום של לדבר. זה התחיל מההורים שלה שביקשו שאנסה לדבר איתה. אולי אני אצליח במקום שהם כרגע לא מצליחים. אולי? היא הייתה נסערת, כועסת, נעולה ולא מוכנה בכלל להקשיב. היא טענה שזה נורא ושזה בלתי אפשרי ואיך יתכן ואיך היא תסתדר והיא נעלבת ופגועה ואני, כל שיכולתי לומר באותו הרגע הוא שאני עם רגשות לא מתווכחת, עם מספרים דווקא כן. ואז הצעתי משהו מאוד פשוט: "בואי נשב על המספרים, נעבור על העובדות, נבצע הערכות ונגבש תמונה שהיא ככל שניתן קרובה למציאות, למרות שלא הכל ידוע לנו עד השקל האחרון. אחרי שנסתכל ביחד על המצב הכי אמיתי שהצלחנו למפות – אז תחליטי כמה את כועסת ואם נכון להמשיך עם הנסערות או שניתן לחשוב אחרת". היא קיבלה את הצעתי, בערך :-).
היא חיילת משוחררת, גרה בבית עד עכשיו והנה היא עושה צעדים ראשונים בחיים של המבוגרים. פתאום יש צרכים ורצונות ללימודים, לטיולים ולכיופים של צעירים. ובצדק! ואיך מתארגנים לקראת כל השינויים? נכון, היא צודקת, זה באמת מדאיג להתארגן על כל כך הרבה דברים במקביל. וכל זה תוך כדי חיפוש הדרך וקבלת החלטות מרובות. זה באמת יכול להציף ולהקשות. אני מבינה אותה לחלוטין.
נפגשנו וזה היה מדהים! היא סיפקה את העובדות ואני שאלתי את השאלות ופתחתי את האפשרויות שהיא עוד לא יכולה לראות בשל גילה הצעיר. עברנו חודש חודש, באופן שיטתי על השנה וחצי הבאות. כן! שנה וחצי בחיים של חיילת משוחררת כוללות בתוכן תקופות שונות זו מזו שמים וארץ. שוחחנו, והכל ברגישות, על כל תת-תקופה והמאפיינים שלה. על מה היא צופה שיהיה או שהיא הייתה רוצה שיהיה. על ההכנסות ועל ההוצאות של אותו חודש ספציפי וגם הכנסות והוצאות כלליות לכל התקופה. עשינו את זה ביסודיות ונעזרנו בדף שבו הלכו ונאספו כל הסעיפים ולאט לאט התמונה הלכה והתבהרה. הרגשתי את ליבה מתרכך, עיניה עקבו אחר המספרים, היא שאלה שאלות ואני הצלחתי לראות אותה מחברת את הפאזל ומגבשת את התמונה היותר מותאמת למצב האמיתי, לחיים האמיתיים.
וככל שעברה השעה, הרגשתי שיש לי עוד כל כך הרבה מה לתת לה ובחרתי לשמור על זכות השתיקה. לתת לה את הזמן שלה ולראות לאן זה מתגלגל, בסה"כ היא הגיעה ממקום מאוד כועס ואני לא רציתי ללחוץ. הרגשתי שהתקדמנו בקשר, באמון, הרגשתי שהיא יותר רגועה אבל הייתי חייבת לשמוע את זה ממנה, וזה הגיע. הזמן חלף וראינו שהמספרים, למרות שהם הרבה יותר טובים משהיא חשבה, הם רק מספרים ושיש הרבה דרכים לטפל בהם, לשנות אותם, להשפיע על התוצאה הסופית. דרכים שהיא מכירה, לא משהו שהמצאנו עכשיו. זיהינו את הפער שהיה חשוב לה לזהות כדי להתנהל באחריות כלכלית, כדי לראות איך היא צולחת את התקופה המאוד מיוחדת שאותה היא מתחילה.
ואז, היא העלתה חיוך שפגש את הלב שלי בדיוק במקום שאני אוהבת. הרגשתי שעזרתי וזו הרגשה נפלאה באשר היא. אין יותר נעים ומשמח מלעזור למישהו שבאמת זקוק לעזרתך. ואז, ככה משום מקום, היא שאלה אם נוכל להיפגש שוב כי יש לה עוד שאלות שהיא רוצה לשאול אותי. באותו הרגע כבר ממש נמסתי 🙂
בדיוק בשביל זה אני כאן, להיות לכם לעזרה בדיוק ברגעים הללו שזה די נראה כמו כאוס ואין מוצא. ברגעים האלו שאולי קצת מבולבלים ולא יודעים איך לסדר את העובדות מול המספרים ואני, כמי שבאה מהצד ולא מעורבת יכולה לפתוח, ביחד איתכם, צוהר לקבלת תמונת חיים הרבה יותר מאוזנת ומרגיעה.
והנה מה שאמא שלה כתבה לי… נחת 🙂
השארת תגובה