באוגוסט האחרון חלפו 30 שנה מאז שנחתתי בקיבוץ. למה נחתתי? מפני שבאמת ככה זה היה. הגעתי עם אמא שלי ז"ל מארצות הברית וזה היה אחרי

כשהתחלנו את הקשר היא בכלל לא הייתה במקום של לדבר. זה התחיל מההורים שלה שביקשו שאנסה לדבר איתה. אולי אני אצליח במקום שהם כרגע לא

זה היה בי תמיד, הרצון לעזור לאחר להגיע מנקודה א' לנקודה ב'. ללוות אנשים בדרך להגשמת המטרות האישיות שלהם, להיות להם לאוזן, לכתף ולעצה. במרוצת

את האמת ורק את האמת! לפני בערך שלוש שנים עשיתי את אחת הקפיצות הגדולות של חיי – זה היה לאחר שלמדתי את התכנית של יונית

בואו נדבר על פערים. על איפה אנחנו היום ולאן אנחנו רוצים להגיע. על מה יש לנו היום ומה אנחנו רוצים שיהיה לנו בעתיד. על היכולות

"החיים הם לא דבר קל" היא אמרה לי בשיחה טלפונית "וצריך לדעת להתמודד גם כשקשה מפני שככה זה. החיים קשים". אני מקשיבה לה ועמוק פנימה