שנים אני כותבת. מילים על מילים ומשפטים רבים שבהם הנחתי על הנייר את אוצרות ליבי ורזי מחשבותיי. המילה הכתובה סייעה לי שנים ועמדה לרשותי בצמתים,

בלי הרבה רעשים וכיווצים. חוזרת אחרי תקופה לא קצרה של להיות ולא להיות. תקופה שבה הייתי עסוקה בלהתאמץ לשמור על הגחלת אבל גם בלהבין שאי

יצאנו בשבת האחרונה לטייל בעכו. יצאנו הכוונה אני ואישי ועוד שישה ילדים שלי ושל אחותי. התחלנו בחניה שממש לא הכרתי, קרוב לנמל ובין החומות שנישאו

הדרך אל נעה בן-אור מהישוב יעד הייתה קסומה. נפלאות ה-WAZE הביאו אותי בקלות מפתיעה ממש אל מגרש החניה הסמוך לסדנה שלה וזה כבר סימן להתחלה

(צילום – טל זווילי) פגישה כזו עוד לא הייתה לי. תוך כדי הפגישה הספקתי לרשום לעצמי כל כך מעט וזה מפני שהרגשתי כל כך הרבה.

אני משוחחת עם בעלי עסקים ולומדת מהם המון. על מה מאפשר להם צמיחה אבל גם הרבה על הפחדים שמעכבים. והשבוע פגשתי מישהי מקסימה. יש לה