(צילום – אהוב ליבי והקפוצ'ון הענק שלו בביקור בחוף שבי ציון)   מכירים את זה שאתם פוגשים מישהו ומבינים שהנה, זה בדיוק (אבל בדיוק) מה

חשבתי, לקראת החג שמגיע ממש עוד רגע לשתף בשמחה שעוטפת את ליבי, לשתף אתכם ברגשות של התחדשות. השבוע הרגשתי שזהו, אני לא יכולה יותר ודי

רציתי לחזור ללכת, פשוט ללכת. כדי לפתוח את הנשימה ולהזיז את הרגליים. לצאת להליכה ממש על הבוקר לפני שאני נשאבת ליצירה שביום יום. וכך אני

זה מתחיל בקבלת החלטה. לפני כשנתיים עברתי צד, כן, אפשר לקרוא לזה גם כך. עד לאותו הרגע שמעתי על זה, ידעתי את זה, קראתי על

כעצמאית מתחילה כבר יצא לי להכיר את מה שנקרא תכניות לחוד ומעשים לחוד. אולי זה ההבדל הראשון המשמעותי שאני פוגשת כעצמאית. אני מתכננת לי את

כשהכרתי את שרונה שלו-מאייר מכפר הורדים, לפני כשנתיים, הייתי מסתכלת עליה מהצד ורואה איך כל המתאמנים שרצים אתה עומדים סביבה. את כולם היא הכירה ובכולם